סיפורו של שם

הפרויקט התחיל מנסיון לתת מקום לסיפור של כל נופל ונרצח מה7/10- מקום ששומר עליהם איתנו, על האהבות והסיפורים, רוח החיים.

התחלנו מלראיין משפחות של נופלים ונרצחים שהיה לנו קשר אישי איתם, ולמדנו המון על אובדן ועל ההתמודדות איתו- אבל משהו לא הרגיש שלם,

מורכב מאוד לייצר פרויקט מדיד שמבוסס על אנושיות, על תקשורת- בתקופה בה כמעט כל אדם חווה אובדן אישי והשאלה ״איך נותנים מענה לכולם?״ ליוותה אותנו.

הבנו שמיקוד הוא הפתרון- ויצרנו קשר עם קהילת עין השלושה המדהימה שמשיחת הטלפון הראשונה נתנו לנו ״אוקי״ והסכימו לאפשר לנו לקחת חלק במסע שלהם.

בנינו מודל שמשלב את הרעיון המקורי- יצירת פרויקט בעבור כל נופל ונרצח אבל הפעם הוספנו את החלק החסר- את כלל הקהילה, את המעגל השני והשלישי, את החבר של האח של החבר- אלו שחיכו להכרה באובדן שלהם.

בחודש האחרון ראיינו את המשפחות השכולות ובעזרת חלוקת עבודה בינינו כל משפחה היתה בקשר עם אדם שהיה אחראי על הפרויקט של האהוב שלה, ואנחנו כמובן שיתפנו אחד את השניה כל הזמן.

בעזרת הרבה עבודה ורוח אקטיבית של הקיבוץ הפרויקטים יצאו לפועל, ולא במכוון- הפרויקטים יצרו לנו המון מפגשים עם הקהילה שלקחה בהם חלק וככה זכינו להכיר אותם ולשמוע מהם על חוויות וזכרונות.

האירוע הערב היה מרגש במיוחד, האסימון על המשמעות של הפרויקט נפל לי כשכולם התחילו להגיע לאירוע וזיהיתי 3/4 מאנשי הקיבוץ- הצלחנו, עוררנו את הקהילה ויצרנו איתם קשר אישי שמהותו היתה שיח על הנופלים והנרצחים, הצלחנו להגיע לרובם והם שיתפו פעולה, והצלחנו לתת למשפחות השכולות מקום ראוי.

אנשים שיתפו סיפורים אישיים והרבה שהתלבטו אם לבוא או לא הגיעו ויצאו עם חיוך- כי לצד האובדן הגדול שנכח באירוע; היה אור של אופטימיות ושמחה, הבנה שהחיים ממשיכים ועלינו כחברה לייצר מציאות טובה יותר- לא חדשה, לא אחת כזו שמוחקת את שהיה, ״לעבור הלאה״ אין משמעותו לשכוח את אלו שכבר לא יהיו, אלא לשמר את שהיו, ולהבטיח מציאות טובה- בעבורם, בעבורינו- בזכותם.

לצפייה בסרט על הפרויקט: https://youtu.be/qtS6l39x79E?si=wz_5BJRAbEhZTPCz