אתחיל ואזכיר מה היה שם ותוך כדי אספר מה אני חוויתי- כתחילה שלחו אותנו לרוץ לחדרים שלנו ולחפש פתק במיטות שלנו- הרבה התרגשות וסקרנות שיא.
לאחר מכן לפי הפתקים נשלחנו בזוגות לאיזור הכלבו וכולנו היינו בטוחים שמי שאנחנו איתו בזוג אנחנו איתו גם בוועדה ויחד ניסינו לפענח איזו וועדה זו לפי הדירוגים שלנו.
כשהגענו לכלבו נשלחנו לים ותוך כדי התחלנו להבין שהחלוקה לזוגות הייתה רנדומלית ופתאום מתחילים לחשוב מההתחלה ״מי איתי בוועדה?״ ״איזו וועדה קיבלתי?״
כשהגענו לים חולקנו לקבוצות חדשות וכבר היה ברור שאלו הוועדות שלנו, אני אישית קיבלתי קבוצת אנשים שאני לא קשור אליהם בכלל ומתוך זה גם הבנתי שכנראה קיבלתי וועדה שלא דירגתי גבוהה אז תחושה מבאסת גם אנשים אני לא מכיר וגם וועדה שלא דירגתי הכי גבוהה...
אבל ביאוס זאת רק תחושה ומתחושות צריך לדעת להתעלם, הבנתי שאני חייב לקבל את זה ולהפיק מזה מה שאני יכול ואפילו זרקתי להם בחצי צחוק חצי אופטימיות ״אל תדאגו נהיה הוועדה הכי טובה״
לא ידעתי כמה שהמשפט הזה נכון.
הכרתי אנשים מדהימים שכנראה לא הייתי מתחבר אליהם באותה מידה אם לא היינו יחד בוועדה, והוועדה שלנו קיבלה תפנית במלחמה והפכנו לוועדה הכי פעילה.
אז זה מה שאני לוקח מהחלוקת וועדות, לראות את הטוב ולשמור על גישה חיובית, אין לדעת לאן החיים יובילו.