יום שלישי 05.09.23 - אחרי שלושה ימים של טיול אנחנו חוזרים למכינה וכולם יודעים מה הולך לקרות עוד כמה שעות.

עד עכשיו לא נלחצתי יותר מידי מהמעמד, אבל זה מתחיל לטפטף ואני מתחילה להריץ אפשרויות בראש - עם מי אהיה, איך אגלה, איך אגיב. ואז מגיעה המשבצת המיוחלת והראל ונועה עומדים מולנו, עושים איזו הצגה מוזרה, אנחנו מסתכלים מתחת לכיסאות ומתחיל המשחק - כולם בכאוס, בלאגן, כל אחד מחפש את הפתק שלו ואז אם המשפט שלו מופיע אצל מישהו אחר, אני בהתרגשות, פונה לאנשים פעם ראשונה כשעוד לא יצא לי לדבר איתם מתחילת שנה, מתחילות להיות צעקות, מתחילים להיווצר זוגות שמחפשים את הזוג האחר.

אחרי כמה דקות אני מוצאת את הבנות שלי, האמת שאני לא זוכרת באיזה סדר, זה גם לא כזה משנה.

אנחנו מקבלות את המספר 15 (שלימים יהפוך ל22 אבל תמיד ישאר 15). אני עם הבנות שיהיו איתי בחדר במשך שנה שלמה, אנחנו הולכות לעבור כל-כך הרבה ביחד, זה עדיין לא מתעכל.

אני מתרגשת כי איכשהוא יצא ששלושת הבנות שדיברתי איתן הכי הרבה בטיול (בנפרד, בסיטואציות שונות לחלוטין) זה הן. אז אני מודה ליקום, כי ביקשתי ממנו שקצת ידאג לי בנושא הזה והוא באמת דאג, סידר אותי עם הבנות שלא יכולתי לבקש טובות מהן.

יש לנו עוד חצי שנה לעבור ואני עדיין מתרגשת כמו בהתחלה :)