ההורים שלי לא רצו שאני אבוא למכינה. לפחות לא בהתחלה. "זה בזבוז של שנה",

 "חיי קבוצה אפשר ללמוד כבר בצבא",

 "בית הספר לא הספיק?"

הם שמעו חצאי סיפורים שלי כשהגעתי במכינה אבל עדיין לא הבינו.

בסוף של יום ההורים אבא שלי (המתנגד הראשי), תפס אותי שניה לפני שנכנסנו לאוטו ואמר לי- "אני שמח שאתה פה, זה המקום הנכון בשבילך".

משם הרגיש לי שמשהו נפתח, כל פעם שאני מספר איזו ידיעה ששמעתי באשף, מסכם שבוע מסויים בארוחת שישי,  או סתם מראה תמונה עם חברים בשקיעה בגנציה, ההורים שלי לא מפסיקים לומר לי כמה שהם מרגישים שאני גדל, שאני הופך לבן אדם יותר טוב.

יום ההורים היה החשיפה שלהם לעולם שלנו, זה היה אירוע משמעותי וחשוב, לפחות בבית משפחת מצליח. ואני בטוח שגם בשאר הבתים.