נתחיל בהתחלה.

11.7.23, דרור שולח הרשמה לצוותי קיץ. אני נרשם למערים וליום כיפור. חוץ מזה שמי יתן לי לטפל באנשים אני לא יודע על שני הדברים הללו כלום. יום כיפור אני מבין תוך כדי שזה אחד מאירועי הדגל במכינה, כל הבוגרים באים ויש מעין אווירה מיוחדת במכינה עצמה.

אני בשלב הזה עדיין לא מבין כמה האירוע משמעותי, עבור המכינה ועבור כולנו כמשתתפים בה.

דרור שולח את הצוותי תחילת שנה ואני רואה שאני נמצא שם, מסתכל על השמות וגם לא מכיר ככ אף אחד, מעבר לעובדה שאני מורתע מזה שאני מגיע למכינה לבד בלי אף אחד שאני מכיר, אני עכשיו גם צריך לעבוד עם עוד חמישה חבר׳ה שאני בקושי מכיר?

נועה הולצמן פותחת קבוצה שלנו ומתריעה שכבר בשבוע הראשון אנחנו מתחילים לעבוד על זה (אני חושב לעצמי איך זה הגיוני? למה ככ הרבה זמן?)

 אנחנו מתחילים לעבוד, מלא דברים חדשים, קריאת כיוון? מעמד חילוני? משבצות ביום כיפור???

לאט לאט ניגשים לזה ומתחילים להבין, מחלקים עבודה ויוצא מצב שאני ובר ביחד מעבירים משבצת.

יום הדין מגיע (תרתי משמע), יום כיפור. מלא בוגרים, מלא מבוכה, איך מתמודדים?

אמנם זה אירוע רחוק ודי בהתחלה, אבל אני יכול להגיד עם יד על הלב, שזה ללא ספק אחד האירועים המשמעותיים לנו כמחזור. הסתכלנו על מחזורים מעלינו וראינו כמה זה דבר חזק וטוב ברגע שהוא עובד, זה גרם לנו להבין כמה אנחנו צריכים לטפח ולשאוף להיות שם אחד בשביל השני. ובסוף, גם הפחד וההרתעה ממחזורים מעלינו, איחדה וחיברה אותנו באותו יום.

בתור אדם חילוני גמור, אני יכול להגיד שללא ספק יום כיפור היה אחד האירועים המשמעותיים עבורי עד כה, ההבנה שאפשר להסתכל על היום הזה בכל כך הרבה פרספקטיבות, קנה אותי.

צוות יום כיפור, אוהב אותכם!!!!!!