טיול פתי"ש

יום ראשון ה 1/9

69 אנשים (שהפכו ל 65) זרים לגמרי עם מכנה משותף אחד נזרקים ברכבת בינימינה לסיטואציה החברתית

הכי מרגשת, מוזרה, מורכבת אבל בלתי נשכחת שיש

קשה לתאר במילים את הטיול, וזאת בהחלט הרגשה שזר לא יבין

התחלנו את הטיול בהתמקות בחניון בראשון בערב

מרוגשים ומצפים, אבל בתכלס מפחדים מהחדרים שעומדים לבוא, מה הם ״יחשבו עלי״ האם הם יאהבו

אותי? כולנו עמדנו בסיטואציה חברתית לא נוחה בכלל, פתאום דף חדש ונקי, לגמרי- אין יותר ״מרכזת

הדרכה בצופים״ , קפטן נבחרת ברובוטיקה, רכזת באיחוד החקלאי, אין הבת של ואין החבר של מהבית ספר

וזה עוד לפני הקושי של הטיול עצמו , 30 קילומטרים ביומיים בחום המפגר של אוגוסט

ועכשיו טיפה אזכיר לכם מה עברנו בטיול הנחיות ״קבוצות״ עם הרכזים ודרור שהנפיץ לנו לצייר ציור משטויות שאנחנו מוצאים בטבע ולהמציא איך זה גורם לנו להרגיש, סיור עם יוסי בן מאיור ברמת הנדיב והדרכות של צוות פתיש, שממנו כמובן נגזרו ה- כינויים טיוליה וטיוליר, הפריצה של חרמוני הרובוט, ההגזמות של רון ארביב שכבר למדנו להתרגל אליהן, וליבו כמו ליבו כרגיל

ואיך אפשר לשכוח -גולת הכותרת של הטיול- טקס החולצה בחוטם הכרמל- רגע שכולנו חיכינו לו

ועכשיו בפן האישי, טיול פתיש הייתה חוויה כלכך קשה אבל כלכך מעצימה, להיות פתאום במקום כלכך

פגיע אחרי שהיית המלך של העולם שלך ממש כמה ימים קודם, מלא בתהיות ושאלות על למה ומה אני

עושה פה - וכמובן החשש מהחדרים שנופץ (בשניה ש 2 בס הגיעו)

התחושת משמעות פתאום להגיע בחזרה למכינה בסוף הטיול ורגעים ראשונים של הבנה שהתהליך לא יהיה כלכך קל - אבל מאוד מעצים

״להתחיל הכל מהתחלה, כמו לנשום בפעם הראשונה״ - אמיר דדון