שבתות במכינה

אני זוכרת את השבת הראשונה כאירוע מרגש ומפחיד באחד.

מצד אחד עדיין נכחה התרגשות של התחלה החדשה ופתאום שבת ראשונה עוד לא באמת מבינים את יחסי הכוחות ועדיין שוקיסטים חוד. נחתה גם ההבנה שאשכרה כל שבת שנייה אנחנו פה.

אני יכולה להגיד על עצמי שבהתחלה לא התלהבתי מהרעיון ורק העציב אותי למה אני לא בשישי בבית עם המשפחה. אבל עם הזמן שבת ועוד שבת ואת מגלה משפחה ואושר וכיף, ומחכים לדש מהבית, ולשירים בגנציה והאוכל שהכי טעים ביום שישי כמובן.

זה היה אולי תהליך ועניין של זמן אבל היום אני יודעת להגיד שהשבתות פה הם בין הרגעים המיוחדים שמתרחשים במחזור שלנו. אני קצת מפחדת שיגמר כי פתאום מבינים שנשאר רק חצי.

ובנימה זו אני מאחלת לנו שנמשיך לשיר ביחד ונמשיך לאהוב תמיד תמיד.