חששות (תודה לארליך)

 ב1.9 הגעתי למכינה והדבר הראשון שעשינו היה סבב הפגת חששות

פעם ראשונה בחיי שלא התנדבתי להתחיל לדבר ראשונה. 

ברעידות פתחתי את הפה ואמרתי שהחשש שלי - 

שבסוף המכינה אגיד שהיה לי ״בסדר״. לא מדהים ולא גרוע, ״בסדר״.

שזאת לא תהיה חוויה זכורה במיוחד, לא משנה לטובה או לרעה, אלא רק ״בסדר״. 

התחיל טיול פתיחת השנה, סבלתי.

הצטרף לי עוד חשש- פחדתי שלא ״אוציא״ משהו מהמכינה.  כי אני הולכת לבית ספר בשביל בגרות ולצבא כי צריך ולאוניברסיטה בשביל תואר. בשביל מה מכינה? מה יוצא לי מזה?

יהיה לי רק ״בסדר״?

התמרמרתי לאמא שלי, לכל מי שהלך לצידי בטיול, לאחותי הגדולה מהמכינה.

ואז ישבתי עם מעיין.

סיפרתי לו הכל וזה מה שהיה לו להגיד: ״תחשבי על זה שאת עכשיו ספרית, יש לך מספרה. את יכולה פשוט לפתוח את המספרה, להרוויח מעט כסף כי את לא מקצועית ויקח זמן עד שתהיי טובה ותוכלי להעלות את המחיר. אבל אם תקחי רגע זמן לפני שתפתחי את המספרה, תקחי קורס ותהפכי לספרית מקצועית,ישר כשתתחילי תגבי מחיר גבוה ותרוויחי הרבה יותר כסף, הבנת?״

אותה הקבלה הזויה ואיחול מוזר למקצוע לא רווחי בעליל, הכניס אותי לפרופורציה. פתאום היה נראה לי הגיוני. איזה ילד שאני מכירה 48 שעות שינה לי את הפרספקטיבה לחלוטין. 

ועכשיו ה26.5 

וזה כל כך הרבה יותר מבסדר. 

בסקאלה בין מדהים לגרוע אני בקיצון של מדהים. באמת.

יאמר לזכותי שגם לא התחלתי להעריך רק בסוף, אלא מההתחלה (כמעט ההתחלה) 

יש שיקראו לזה צהובה אבל באמת בכל בוקר כשקמתי חשבתי על כמה זה מדהים, אני אשכרה גרה במקום היפה הזה, לומדת דברים שתמיד רציתי לדעת ועוברת פעילויות מטורפות והכל עם אנשים שמויינו במיוחד כדי שהם יהיו חברים שלי. לא מצליחה לתפוס את זה. אז תודה מעיין ארליך, זה לא רק ״בסדר״ זה מושלם.